יום חמישי, 23 ביולי 2009

samurai champloo

אנשים-תיהיו נחמדים ותגיבו קצת... זה לא יהרוג אתכם וייתן לי קצת מוטיבציה (וידיעה שמישהו באמת קורא פה)
סוג: TV
מצב: סיים
מספר פרקים: 26
הגבלת גיל:R+
ז'אנר: קומדיה, אומנויות לחימה, סיינן, היסטוריה, הרפתקאות וסמוראים כמובן.
תמונות: http://audibble.files.wordpress.com/2008/11/samurai-champloo.jpg

תקציר: פו היא נערה צעירה שאימה נהרגה, ומאביה היא לא זוכרת כלום. פו עובדת מאז בבית קפה, כשיום אחד נכנס זר חשוד. כמה דקות אחרי פו מועדת ושופכת תה על אחד הלקוחות, ולא סתם לקוח, אלא הבן של מושל המחוז. המלווים של הבן תופסים אותה מיד ומאיימים לכרות לה את אצבעות אחת-אחת. פו צועקת לזר שאם יציל אותה היא תיתן לא 100 פחזניות ('דנגו'-מאכל יפני... אני חושבת שהתרגום הוא פחזניות.).
הבחור, ששמו מתברר כמוגן, מכסח את הבן של המושל וכל המלווים שלו... כשעוד מישהו נכנס לבית הקפה-ג'ין. מוגן מתלהב כשהוא שומע שג'ין הביס את שומרי המושל עצמו ותוקף אותו, מוגן משיב מלחמה ותוך כדי הם הורסים את בית הקפה ונכנסים למעצר. פו עוזבת את בית הקפה ומשחררת את ג'ין ומוגן.
לאחר מכן היא עושה איתם עסקה-היא מטילה מטבע ומהמרת שאם הוא ינחת על הצד שבחרה מוגן וג'ין ינדדו איתה ויעזרו לחפש אחרי "הסמוראי בעל ריח החמניות", אם לא הם חופשיים ללכת. המטבע נוחת (כמובן) על הצד שפו בחרה וכך הם יוצאים לחיפוש אחרי הסאמוראי בעל ריח החמניות.
דעה אישית: אני מתה על הסדרה הזאת! למרות שהיפ הופ נורא לא קשור הוא נותן אווירה ממש טובה, האנימציה מעולה, ולשם שינוי לא כולם חתיכים וחתיכות. הדמויות... מגוונות.
מוגן הוא פריק, שמעולם לא שמע על אסתטיקה ולחימה זה אולי הכישרון היחיד שלו (סטייה לא נחשבת).
ג'ין הוא הרבה יותר מכובד, אבל אדיש מידי ויבש. אחרונה-
פו מצחיקה, הדמות הנשית הכי עקבית בסדרה, היא לא כישרונית אבל היא חמודה ומצחיקה, אפשר להגיד שהיא זאת שמאחדת את החבורה. חוץ מזה כל פרק עוסק במשהו אחר פחות או יותר, יש הרבה פילרים (תתכוננו לשוק) והם... טובים. ( הגרפיטי, הבייסבול, וכו'). הסוף של הסדרה גם מאד מקורי ולמרות שהוא קצת עצוב הוא טוב, מאד הופתעתי ממנו ומגיע למפיקים קרדיט טוב עליו.
פתיח:


סיומת:

פורסם על ידי ב-

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)