סקוויקי

היום בלילה (לפני ארבעים וחמש דקות) גורת החתולים שהבאתי הביתה מתה. השם שלה היה סקוויקי-היא הייתה היצור המתוק ביותר שהכרתי ונהניתי מכל רגע איתה. יהי זכרה ברוך.

k-on

שם באנגלית: k-on

סוג: TV
מצב: סיים
מספר פרקים: 13
הגבלת גיל: אין
ז'אנר: קומדיה, חלק מהחיים, מוזיקה (מעט)
תמונות:http://enrius.files.wordpress.com/2009/05/kon1.jpg
http://www.kita-kon.org/admin/news/uploads/kon.png
http://cdn.getfansub.com/upload/K-on.jpg

תקציר: יואי היראסאווה היא נערה צעירה שנכנסת לשנתה הראשונה בתיכון. בתור תלמידת תיכון עליה לבחור מועדון שבו תיהיה-מועצת התלמידים, ריקוד, טניס... הבחירה שלה. במקביל מנסות ריטסו טאינקה ומיו אקאיימה להציל את מועדון המוזיקה הקלה בביה"ס מסגירה מכיוון שיש מעט מידי חברים. הן מצליחות לגייס אליהן את טסומוגי קוטבוקי וגם את... יואי. עכשיו יואי הלא-יוצלחית צריכה להתחיל ללמוד לנגן בגיטרה ולהבין מה זו אחריות... כך נוסדה להקת "תה אחר הצהריים".
דעה אישית:
סדרה נהדרת. בהתחלה חשבתי שהיא תיהיה יותר משהו בסגנון של בק-עוקבת אחרי ההצלחה של הגיבורה הראשית בתחום המוזיקה, אבל לא. קיי און היא יותר סדרת ביה"ס שהמוזיקה משתלבת בה אבל למרות ההפתעה זה לא איכזב-הפרקים היו משעשעים, מצחיקים וכובשים. במחצית השניה של הסדרה הייתה חזרה לא קטנה על הפרטים אבל בכל זאת... כמובן שלא רק הסיפור הוא מה שעושה את הסדרה. האנימציה הייתה נהדרת-גם של בני האדם וגם של הרקע... הפעם היחידה שהיה פגם האנימציה הוא בקונצרט האחרון כשהפיות שלהן נראו מעט משונים. בנוסף יש את כל שאר חברות המועדון-מוגי הילדה העשירה, החמודה, עם הגבות המוזרות שלה שנהנית לראות את מיו מובכת ותפקיד שלה בלהקה הוא הקלידים. מוגי אחראית לכיבוד של אחר הצהריים ולכמובן, לווילה שבה מבלים את מחנה האימונים של המועדון.
אחריה יש את ריטסו-המתופפת של הלהקה. היא גם זו שהקימה אותה-היא מצחיקה ופזיזה, מתעללת במיו בלי סוף... היא האדם הכי אנרגטי בחבורה והכי הומוריסטי.
מיו היא נגנית גיטרת הבס. היא מאד בוגרת ואחראית, אבל פחדנית נורא ונבוכה בקלות. חצי מהקטעים איתה זה כשמפחידים אותה (אלה גם רוב הקטעים שגרמו לי לצחוק בקול). למרות שלפעמים היא מתעצבנת על חברי הלהקה ו"רבה" עם ריטסו ברור שהיא מאד אוהבת להיות איתם במועדון.
ואחרונה חביבה יואי. אם היו מבקשים ממני לתאר אותה במילה אחת הייתי אומרת מפגרת. היא מצחיקה, וחמודה, ומתוקה אבל... היא פשוט מפגרת. כמובן שזה מה שעושה אותה לדמות ראשית כ"כ מצחיקה, ויוצר כ"כ הרבה דיאלוגים משעשעים. הטמטום של יואי הוא אחד ויחיד במינו והיא מוסיפה הרבה הרבה טעם ללהקה... חוץ מהעובדה שלמרבה הפלא היא משתפרת בגיטרה.
בנוסף כמובן יש את כל הדמויות-סאווה צ'אן סנסי-המורה שאחראית על המועדון ומתגלה כנגנית מטאל-לשעבר עם אישיות מטורפת וחיבה מיותרת לקוספליי, האחות של יואי-אוי שדומה לה שתי טיפות מים במראה ובאופי היא... ההפך הגמור-בחיי היא הייתה צריכה להיות האחות הגדולה-יש גם את נודוקה, החברה של יואי ושליחה ממועצת התלמידים...
(ספויילר) בחלק השני של הסדרה מצטרפת גם אזוסה למועדון, נגנית גיטרה קטנה בשנה מכל שאר הבנות. בניגוד לשאר הבנות היא, לשם שינוי, רוצה באמת להתאמן בגנינה ולא לשבת ולשתות תה עם עוגה אבל אחרי זמן מה... גם היא מצטרפת למסיבת התה.
הסדרה מכילה גם שירים מההופעות של הבנות מול הביה"ס (בסוף כמובן הן לא הגיעו לבודוקאן אבל... נו מילא) ואני חייבת לציין שלמרות המיליפ מתוקות וכולי השירים עצמם נחמדים מאד.
שירים מתוך הסדרה:
פתיח:

פתיח שני: (עם אזוסה)

סיומת:

fuwa fuwa time: (השיר הראשון של הלהקה)

my love stapler:

higashi no eden-eden of the east

אז ככה... אין לי כוח לסקר עכשיו את כל האנימה, ולכן מי שלא יודע מה היא הסדרה היגאשי נו אדן (גן העדן של המזרח) מומלץ לו שייכנס לפה:http://anime-il.showme.co.il/index.php?showtopic=157548 ויראה את הסדרה אחרי. ובכן! אחרי 11 פרקים הגיע הסוף ואחריו ע"פ מה שנאמר יוצאים עוד שני סרטים ואולי עונה שניה. האנימה התחילה בסיפור משונה-סאקי שמטיילת באמריקה ומסתבכת עם אוכפי חוק ניצלת בידי ילד עם אקדח ביד ו.... בלי בגדים.
מסתבר כי הוא בכלל לא זוכר מיהו-ולמה הוא נמצא איפה שהוא נמצא. אחרי קצת מחקר אישי ועזרה מצד הפלאפון שלו הבחור מגלה שאחד השמות שלו הוא טאקיזאווה אקירה, וככל הנראה, טרוריסט. אתם מבינים-ביפן (איפה שסאקי גרה-היא באה לביקור באמריקה) היו מספר תאונות של נחיתת טילים באותו יום, למרבה המזל איש לא נפגע ומאז אותו יום נקרא יום שני חסר-האכפתיות (כל אחד קורא לזה משהו אחר-אני מתרגמת careless פשוטו כמשמעו)
לאט לאט מתברר שאקירה מעורב בפרוייקט להצלת יפן בו משתתפים... שכחתי כמה אנשים. כל אחד מהאנשים האלו מקבל פלאפון שמכיל 100,000 דולר או ין או... לא זוכרת, הרבה כסף בכל מקרה, ודרך הפלאפון יש לאנשים האלו, הנקראים סלסאו,יכולת לבצע בעצם כל דבר-כמובן שזה דורש מהם לשלם עליו. כך הסלסאו אמורים להתחרות ביניהם מי יציל את יפן.

יפה בלי לשים לב פחות או יותר סיקרתי את הסדרה-הרווחתם, ועכשיו למה שאני חושבת עליה:

האנימציה הייתה... די דפוקה. למה בשם אלוהים יש להם קווים כהים על גשר האף? ברצינות זה נראה כאילו כולם לבשו משקפיים ולחצו אותם לעיניים אז נשאר סימן. גם השיער מאד מאד קשיח, העיניים מרוחקות מאד זו מזו ומשוות לכולם מראה משונה, הנוף נהדר והבגדים והגוף גם די בסדר.... אה, ואהבתי גם את הצנזורה.

המוזיקה הייתה... סבירה. השיר פתיחה היה נחמד מאד את הסיומת אהבתי פחות... היא הייתה משונה ביותר.

העלילה ייתה מסובכת ביותר. בהתחלה לא הבנתי מה לכל הרוחות רוצים מחיי, לאט לאט כבר הבנתי יותר וזה נעשה מעניין... היו כמה קטעים דפוקים (ג'ונים) היו כמה קטעים נוגעים ללב (הסוף-באנג!) והיו הרבה קטעים מטרידים (ניטים, פאנטס, גברת-שיער-כחול-מעופפת) יאמר לזכותם הכל היה מקורי ביותר ולא היו חזרות או דברים נדושים.

הדמויות היו... מעניינות. אקירה היה חמוד, סאקי הייתה מעט קרצייתית... אוקי, הרבה, אבל עוד יכולתי להסתדר איתה. את פאנטס דווקא ממש חיבבתי וגם את הכלבלב המכונף, מיצ'ון הייתה חמודה מאד וכל השאר... פחות חשובים אבל רובם מצאו חן בעיני.

עצבן אותי מאד שהם לא טרחו לגמור את העלילה כולה בסדרה ובמקום זה הפילו את זה על הסרטים אבל נראה-אולי אני עוד אתחרט שכתבתי את זה. סכ"ה זו הייתה סדרה חמודה ביותר-מצא חן בעיני במסתורין והעיניין של "הצלת יפן" (כי אנחנו צריכים משהו כזה) אני ממליצה למי שמחפש משהו מותח לראות עם כתמים על האף (זה אוכל אותי) זה לא אחת האנימות האהובות עלי (למרות שאני שומעת עליה הרבה תגובות ממש ממש טובות) אבל גם לא מהשנואות עלי-סתם אחת שנהניתי להעביר איתה את הזמן.

loveless

שם באנגלית: loveless
יוצר:קוגה יון

סוג: מנגה
מצב: יוצא

אורך: 9 ווליומים (בינתיים)

הגבלת גיל: 13-pg
ז'אנר: שונאן איי, קצת שוג'ו איי, קומדיה, טרגדיה, על טבעי, חלק מהחיים..
תמונות:http://www.freewebs.com/avoidingdarkangel/Loveless/1-Loveless.jpg
http://accel21.mettre-put-idata.over-blog.com/0/04/13/91/minitokyo.anime.wallpapers.loveless_116933_.jpeg

תקציר:בעולם שבו מתרחש הסיפור לכל אחד יש את שמו האמיתי, שם שהוא חולק עם עוד אדם אחד ויחיד. שני האנשים האלו נקראים "קורבן" ו"לוחם", זוגות הקורבנות והלוחמים מנהלים קרבות בינם לבין עצמם ומשתמשים במילים בתור נשק.

ריטסוקה אאויאגי (aoyagi ritsuka) הוא נער בן 12, לפני שנתיים הוא איבד את זכרונו ומאז אמו יצאה מדעתה וסירבה להכיר בו כבנה ולבסוף החלה לתייחס אליו גם באלימות. העזרה היחידה שהייתה לריטסוקה באה מסיימי (seimei), אחיו הגדול. אבל סיימי נרצח-הגופה שלו נמצאה בבית ספרו של ריטסוקה, במושבו, וריטסוקה נחוש לגלות מי רצח את אחיו הגדול ולנקום.

אבל הכל משתנה כשריטסוקה פוגש את סובי (soubi), זר גבוה ובלונדיני, שמציג את עצמו כחבר ישן של סיימי. סובי מציע עזרה לריטסוקה בכל מה שלא יעשה אך מצד שני מסרב לחשוף מידע על רוצחו של סיימי, לאט לאט ריטסוקה נכנס לתסבוכת שבה מסתבר ששמו הוא לאבלס (loveless-"חסר אהבה") וברקע נמצאת עדיין תעלומת ברצח של סיימי.

דעה אישית:
ציור: אין מילים. בסדר-כולם יותר מידי חתיכיים ואנורקסים לחלוטין אבל... כולם כ"כ סקסים!!! זה לקרוא ולהזיל ריר על כל דמות-סובי הגבוה והבלונדי, ריטסוקה החמוד והקטן, קיו, הזרו... ואני יכולה להמשיך עד אינסוף. גם הנופים מצויירים בהרבה השקעה ותורמים לתמונה לא פחות מהדמויות.

עלילה:גאונית. יש אולי מעט מידי שונאן איי לטעמי, אבל בניגוד לרוב המנגות מהסוג הזה שאין בהן שום דבר מלבד מערכות יחסים שתמיד, אבל תמיד, נגמרות בפוצי-מוצי כאן יש כ"כ הרבה עיניין. לאט לאט המנגקה בונה את התמונה המלאה-דמויות מסתוריות תופסות את מקומן, מקרים לא ברורים מוסברים, והכל כ"כ לא צפוי ומפתיע כל פעם מחדש.

דמויות: פנטסטיות. כל דמות מתפתחת במהלך העלילה-מערכות יחסים נבנות, המנגקה יודע לסטות פה ושם לסיפור צדדי אבל בלי למרוח את העלילה וליצור תסכול. לכל אחד ואחת יש את האישיות המיוחדת שלו (ובמיוחדת אני לווא דווקא מתכוונת לאישיות חיובית) מדהים לכמה סוגי אופי הכתיבה מצליחה לפנות.

הנאה: אני לא אפרט ואגיד שמכל המנגות שקראתי אי פעם זאת המנגה שאני הכי אוהבת. הדבר היחיד שפוגם בה זה שכל צ'אפטר חדש הוא בד"כ איזה 15 עמודים או פחות והוא יוצא כל חודש חודשיים-אז ההמתנה ארוכה במיוחד.

קריאה אונליין:

http://www.mangafox.com/manga/loveless/

האנימה: האנימה בדיוק כמו המנגה גם היא מוצלחת אבל מה... סוף דפוק. לא בטוחה מה קרה-אולי היו צרות כלכליות, אולי המנגה עדיין הייתה בהתחלה, אבל אחרי הווליום הראשון-שני של המנגה הם פשוט גמרו. לא היה סוף ממשי או משהו-פשוט לא הוציאו עוד פרק נקודה. אני אישית ממליצה בהרבה לקרוא את המנגה ואז לראות את האנימה כי... למרות הסוף הדפוק שלה כל השאר מוצלח ביותר.

קריאה וצפייה נעימה ^^

ביקורת קיץ

ובכן עוד יום אחד וזה נגמר. אני לא אשקר-היה לי כיף השנה. עברתי לביה"ס חדש, עם אנשים מדהימים, ונהניתי בו כמו שלא נהניתי בכל שנותי בקודמות אבל מה... ביה"ס זה ביה"ס-החופש תמיד יותר טוב ממנו. כך, אחרי תהיות והרהורים, החלטתי לתת לכם פוסט לפני החופש על איך לנצל את הזמן כמו שצריך ולא להישאר סרוחים על הכורסה למשך חודשיים.

1. "לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה וחכם"-או במילים אחרות לכו תמצאו עבודה. למה? כי זה מעסיק, זה מועיל ואם יש לכם מזל-זה גם כיף. זו לא חייבת להיות גם עבודה בתשלום-אני מתנדבת כבר שנה רביעית במרכז וטרינרי ליד הבית שלי, נכון, אני לא מקבלת תשלום, אבל אני נהנית מכל רגע. אני מחכה לתחילת החופש ולו רק בשביל להתחיל לעבוד שם כל החופש (במהלך השנה אין לי זמן). אפשר גם לפתוח עסק משפחתי או להצטרף לאחד... הכל הולך.

2. "ישנו קו דק מאוד המבדיל בין "תחביב" לבין "מחלת נפש". עכשיו כשיש לשם שינוי זמן פנוי רב-יש לכם הזדמנות למצוא לכם איזה תחום מעניין ולהתחיל להתעסק בו/להמשיך את ההתעסקות מהשנה/שנתיים/שלוש האחרונות (ההקף את הנכון). זה יכול להיות בישול, זה יכול להיות סנפלינג, וזה יכול להיות החלקה על הקרח, אתם יכולים לנצל את הזמן כדי לפתח כשרונות בכל תחום שמתחשק לכם ולו יהיה זה הטיפשי ביותר. שימו לב! אל תשכחו שיש עוד דברים לעשות-אל תזניחו חובות ופעילויות רק בשביל התחביב וחשוב לזכור-שסביר להניח שבמהלך השנה הקרובה הזמן להתעסק בו יתמעט שוב עד החופש הבא.

3."גם אם רחוק הידיד או מת תמיד יקר הוא." פעילויות חברתיות. (בסדר אני מודה. הגזמתי עם הפתגם-אבל זה הכי טוב שמצאתי) או במילים אחרות-צאו! אין לימודים, אין שיעורים להכביד עליכם, אין מבחנים שדורשים התכוננות, ויש כל כך הרבה זמן לבלות עם החברים. צאו לים, לטיול, לקניון, למגרש הנטוש ליד הבית בשביל לנסוע על אופניים או סתם לדבר-תשקיעו קצת יותר במערכות היחסים שלכם עם אנשים. אזהרה: מרכזי שעשועים דורשים כסף, שזה דבר מאד נחמד כשלעצמו אבל אתם לא יכולים לסחוט את ההורים עד לפרוטה אחרונה בארנק ואח"כ להתלונן שאין דמי כיס. תסתפקו בדברים זולים או ביציאות כספיות מעטות. בנוסף, כשאתם יוצאים תדאגו לרסן את עצכם-אל תסתובבו עם אנשים חשודים או במקומות שנראים כאילו הם יצאו מסרט אימה. זה מגניב וקול אבל זה גם יכול להוביל לאונס ומכות וזה... כבר לא כ"כ קול.

4."ללמוד בלי לחשוב זה בזבוז. לחשוב בלי ללמוד זו סכנה." בסדר, הלימודים נגמרו, יש לכם עוד חודשיים עד שהם יחזרו. הידד! היאח! הבה ניקח את כל הספרים, נשרוף אותם ונישבע לא ללמוד במהלך החופש!-לא. זה שהלימודים נגמרו לא אומר שמותר להזניח אותם ולזרוק אותם לכל הרוחות-תעברו מידי פעם על חומר בראש... תעשו כמה תרגילי מתמטיקה כל שבוע... תכתבו איזה חיבור קטן באנגלית... אתם לא יכולים לנעול את הספרים בעליית הגג ולצפות להגיע בשנה הבאה מוכנים. למתקשים שבינינו זאת גם הזדמנות להשלים פערים-קחו מורה פרטית, או אפילו חבר/ה שמוצלח בחומר ותלמדו את מה שלא הצלחתם במהלך השנה.

5.הפעם באמת שאין לי פתגם. החופש הוא הזדמנות להשלים פערים גם בתחום האנימה והמנגה... את כל המנגות והאנימות שרשומות לכם כבר 3 שנים במא"ל או את כל הסרטים הלא ידועים שהורדתם למחשב ומעולם לא צפיתם-זה הזמן. תחממו לכם שקית פופקורן, תתרווחו בכיסא מול המחשב ו... אקשן!

מקווה שעזרתי לכם לסדר קצת את הראש-חופש נעים לכולם ^^

shigofumi-Stories of Last Letter

שם באנגלית: shigofumi
סוג: TV
מצב: סיים
מספר פרקים: 12 (ויש גם עוד ova)
הגבלת גיל: PG13 שגובל ב-R
ז'אנר: דרמה, על טבעי, פסיכולוגי... אולי גם קצת אימה
תמונות: http://giapet.net/wp-content/uploads/2008/06/shigofumi.png http://static1.animepaper.net/upload/thumbs/scans/Shigofumi:-Stories-Of-Last-Letter/%5Blarge%5D%5BAnimePaper%5Dscans_Shigofumi:-Stories-Of-Last-Letter_zaphylla(0.64)__THISRES__167061.jpg http://justaskeikaku.net23.net/wp-content/uploads/2009/01/moe-23678-chiaki-fumika-shigofumi.jpg

תקציר: שיגופומי-מכתב מהמתים. מכתב שנשלח בידי האדם המת אל כל אדם שהוא רוצה ומכיל את מסרו האחרון. על העברת השיגופומי מופקדים דוורים מיוחדים ופומיקה מיקאוואה (fumila mikawa) היא אחת מהם.
הסדרה עוקבת אחרי משלוחיה של פומיקה, המעבירה שיגופומים בזה אחר זה, ומלווה בידי המטה הפטפטן והתוסס שלה קאנאקה (kanaka), והאקדח הכסוף שלה שנשלף כנגד כל הפרעה. בדרך אנחנו גם נחשפים לסיפור האישי של כל מת, סיבת המוות, האדם שאליו המכתב נשלח ועוד.
אבל יש יותר מזה-כל דוורי השיגופומי מתים ולכן אינם מתבגרים בניגוד לפומיקה שממשיכה לגדול עם הזמן. האם הדבר אומר שפומיקה אינה מתה? למרות שבתור דוורית שיגופומי זה בלתי אפשרי? בהמשך מתגלות עוד ועוד פיסות מעברה הטרגי של פומיקה שמסביר הכל.
דעה אישית:
אנימציה: מוצלחת מאד. אהבתי את הסגנון (בעיקר של העיניים-יש בו משהו חתולי טיפה) אם יש הערות הן טובות בלבד.
עלילה: מעולה! יש המון המון מתח ועיניין, יש את כל המכתבים שפומיקה מעבירה-אני מזהירה יש כאן המון המון מקרים עצובים שגרמו לי לבכות ומאחורי זה העבר של פומיקה המטושטש והלא ברור... אותי זה משך מאד לראות פרק אחר פרק.
פסקול: אח זה אולי החלק היחיד הגרוע בסדרה. את שיר הפתיחה תיעבתי לחלוטין-הקול המילל והמילים עיצבנו אותי כהוגן. שיר הסיום כבר יותר נחמד... אבל שקט מאד ולא משהו שהייתי למשל טורחת להוריד לנגן.
דמויות: מקסימות לכל אחת יש את האישיות שלה, פומיקה הקרה והאדישה שלאט לאט נפתחת ומכירים אותה יותר ויותר, קאנאקה המטה המצחיק שבכלל רוצה להיות בן אנוש, האנשים שלהם נותנת פומיקה את המכתב... יש המון התפתחות עלילה בכל פרק וזה מאד מצא בעיני.
הנאה: למרות הדמעות והטרגדיה שלא חסרה שם נהניתי מאד מהסדרה... אני ממליצה לכל מי שרוצה משהו קצת רציני עם מיסתורין ברקע. בעצם אני ממליצה בכללי-סדרה ששווה צפייה.
שירים:פתיח (World's End) + סיומת (chain):
http://www.youtube.com/watch?v=IJT1U_-UT1M

צפייה ישירה:
פרק 1- www.anilinkz.com/shigofumi/shigofumi-episode-1/
פרק 2- video.aol.com/video-detail/bakawolf-m33w...i-02-xvid/1702977829
פרק 3- video.aol.com/video-detail/bakawolf-m33w...i-03-xvid/1826414322
ושאר הפרקים גם הם באי או אל... תהנו ^^

black cat

שם באנגלית: black cat
יוצר: יאבוקי קנטארו
סוג: מנגה
מצב: סיים
אורך: 185 צ'אפטרים
הגבלת גיל: 13-pg

ז'אנר: שונאן, קומדיה, דרמה, על טבעי.

תמונות:http://www.yale.edu/anime/showings/blackcat.jpg http://fansub.guckies.com/images/BlackCat1.jpg http://images-jp.amazon.com/images/P/B000BI55R4.09.LZZZZZZZ.jpg

תקציר: טריין הארטנט (train heartnet) הוא עובד-לשעבר בארגון הגדול קרונוס ששולט על שני שליש מהעולם. טריין היה חלק ממספרי הקרונוס-קבוצה של לוחמים, כל אחד משתמש בנשק אחר-טריין היה מספר 13 ונלחם באקדח הקרוי באד לאק (bad luck-מזל רע) הכינוי שלו היה חתול שחור, אז שינתה אותו סאיה-סוויפרית משונה, ועזרה לו להתפכח מהמציאות הקשוחה שבה חי.

כמה שנים אחרי טריין פרש מקרונוס וחבר לסוון (sven)-סוויפר מבוגר מעט ויחד הם מרוויחים מתפיסת פושעי רחוב. אחרי משימה שבה הם מצילים נשק ביולוגי בדמות ילדה צעירה בשם איב (eve) טריין וסוון מגלים שהם נשאבו למהפכה העולמית שמתכנן קריד-האחד שרצח את סאיה. עכשיו קריד מתכנן לבנות את הארגון העוצמתי ביותר בעולם ולהביס את הכרונוס...
דעה אישית:

ציור: מדהים. ציור נהדר, הבעות הפנים, הקרבות, הנוף הכל יפיפה וברור ואחד הדברים שגרמו להתאהב במנגה הזאת.
עלילה: מרתקת-כ"כ לא צפויה ומקורית, המנגקה משלב קומדיה, דרמה, וקרבות בצורה מופלאה נהניתי מכל רגע ותפנית בעלילה.
דמויות: אין כמותן. כל דמות שצורה קיצונית מהשניה, ויחד הן יוצרות שילוב משעשע ואידאילי לעלילה טובה, לכל דמות יש את הסיפור שלה, יש הרבה תובנות חיים אבל לא בצורה מוגזמת, לכל אחת יש את האופי שלה וההתפתחות האישית... כל אחת היא עולם ומלואו.
הנאה: זה לא ברור מכל מה שכתבתי עד עכשיו? זאת הייתה אחת המנגות הראשונות שלי ולמרות שהיא כבדה רותקתי אליה עד שסיימתי וקראתי אותה כבר לפחות 3 פעמים. מנגה ט-ו-ב-ה וזה כלום-כל השילוב של המנגקה הוא עילאי ודבר שנדיר למצוא-אחת המנגות האיכותיות ביותר שנתקלתי בהן ומומלץ לכל אחד ואחת.
קריאה אונליין:

http://www.mangafox.com/manga/black_cat/

רק דבר אחרון: האנימה. הצורה היחידה השאפשר לתאר אותה בהשוואה למנגה זה... פילר אחד גדול. האנימה א-י-ו-מ-ה, התאכזבתי מאד כשראיתי אותה וזו בושה למנגה ולבמאים-טוב היו עושים אם היו הולכים לפי המנגה אבל הם התעקשו לשנות את העלילה וליצור משהו... בכלל לא קשור. אני ל-א ממליצה לראות את האנימה ואם כן אז אחרי קריאה של המנגה.
קריאה נעימה! ^^ !

אנימה ביט

הידד היאח~! מחאו כפיים ותנו כבוד לרן יפת שפתח ברוב טובו את האתר אנימה ביט-http://www.animebit.net/ האתר בעצם מרכז את כל הוצאות הביטורנט (שימו לב-אין הורדות ישירות) בתחום האנימה המתורגמת לעברית, תוכלו למצוא כאן את כל האנימות שיוצאות מתורגמות לעיברית ע"י קבוצות הפאנסאבס הישראליות למיניהן. הורדה וצפייה נעימה!

סוף סיפור

סוף. אכן פרט חשוב ביותר באנימות, ספרים ובכללי בכל דבר... אבל כרגע נדון באנימות-הסוף הוא זה שקובע הרבה פעמים את הדעה המוחלטת של הצופה על הסדרה-העלילה יכולה להיות מדהימה, הדמויות עילאיות, והאנימציה מרקיעת שחקים, אבל אם יש סוף גרוע-כל הסדרה פחות או יותר נזרקת לפח.
יש נם שני דירוגים בסופים-סוף ע"פ סוג, והם: סוף סגור, סוף חצוי, סוף פתוח, וסוף-לא-סוף.
הדירוג השני הוא סוף ע"פ פי עלילה: סוף טוב, סוף רע, סוף חצי טוב/רע, ושוב הסוף-לא-סוף.
סוף הסגור-סוף בו הסדרה נגמרת בתחושה חיובית/שלילית, אנחנו יודעים היטב מה קרה לדמויות (או לפחות למרכזיות שביניהן) לדוגמה קחו את הסדרה X TV.
הסוף החצוי-זאת אומרת סוף שמנתנדנד בין הפתוח לסגור. את העלילה הנוכחית פחות או יותר סגרו, אבל יש סיכוי שהיא ממשיכה, או, שתיהיה עלילה חדשה. סדרות כאלו מקבלות לעיתים קרובות עונה שניה או שיש המשך במנגה ומסיבות מסוימות הבמאים החליטו לגמור את הסדרה. סדרות כאלו משאירות את הצופים לעיתים קרובות במתח מתוסכל, לדוגמה אפשר לקחת את פרוטס באסקט, (ספויילר~), בסדר היא דיברה עם אקיטו ונשארה לגור אצל הסומאים ואז...לא ידוע, אלא אם כן הלכתם לקרוא את המנגה כמוני (~סוף ספויילר).
הסוף הפתוח-סוף בו לא יודעים מה קרה. יש איזו נקודת מפנה חזקה בעלילה ואז הבמאים כביכול מסיימים את הסדרה אבל האמת שלא יודעים מה באמת קרה בהמשך. בסופים כאלו יש מקום לדמיון אישי ויצירתיות לחשוב מה קרה לדמויות אבל מצד שני הם יכולים להיות מעט מעצבנים ומשאירים תחושה של החמצה, לדעתי אם עושים את הסוף הפתוח כמו שצריך הוא יכול לסיים את הסדרה היטב, גם לספק את הצופה וגם להשאיר אפשרות של עונה שניה, לדוגמה-האנטקו יוגי.
סוף-לא-סוף-אוהו... אין דבר שאני שונאת יותר מהסוף הזה. אין סיכום עלילה, אין סגירה של הסיפור המרכזי/צדדי/כלשהו, הצופה נשאר עם תחושה לא ברורה של זה-לא-יכול-להיגמר-ככה. מה, זהו? אבל זה לא סוף! כשהסדרה מקבלת עונה שנייה אני מוכנה לקבל את העיניין כי היא בוודאי תסגור פערים, לדוגמה-קוד גיאס, שהעונה הראשונה שלה נגמרה בסוף-לא-סוף והעונה השנייה הבהירה הכל, אבל קחו סדרה עם סוף כמו של אינויאשה-הייתי בשוק. (ספויילר~) הם נמלטו מנאראקו, בפעם המי יודע כמה, רכבו אל השקיעה בתקווה מחודשת... ו-? זהו? מה קרה לכל הרוחות? לא היה שם בכלל סוף, זאת הימלטות מעוררת רחמים של הבמאים ופשוט פגיעה בשם הטוב (וכן היא סדרה מוצלחת למרות כל הזבל ששמו שם) של הסדרה עצמה.
סוף טוב-סוף בו הגיבור/ה מצליחים במה שהם יצאו לעשות, כולם שמחים ומאושרים (או לפחות מי שנשאר בחיים) ... עד הפעם הבאה שיהיו צרות. מצד אחד הוא שמח ועושה טוב על הלב-אתה שמח בשביל הדמות (או אם אתה שונא אותה אתה סתם מתבאס), אבל מצד שני לרוב הוא נדוש ביותר... הוא גם יכול להיות מאד לא מקורי או שהוא צץ משום מקום, כאילו היוצר הזדרז לסיים את העלילה בזמן כדי להגיש אותה ולכן הוא הוציא איזה קסם שמעולם לא שמענו עליו וסידר הכל. דוגמה לסוף טוב מוצלח-פול מטאל פאניק, דוגמה לסוף טוב גרוע-פריטיאר (אבל כל הסדרה הייתה נדושה אז זה היה צפוי).
סוף רע-בו הגיבור/ים הראשיים מתים, הרעים מנצחים ובד"כ אני בוכה הרבה. מצד אחד הוא מאד מדכא ועצוב מצד שני... הוא לא צפוי והוא יכול להיות יפה מאד ולסיים נהדר את הסדרה, אבל בשביל זה צריך להיות יצירתי מאד ולא לדכא את הצופים עם מוות של הטובים והרשע שצוחק בין הצללים, ואם כן, זה עוד יותר מורכב. לדוגמה-קרונו קרוסייד-הגיבורים מתים, האויב חי... ובכל זאת הסוף, עם כל העצב שבו, מוצלח, לא צפוי, ומסיים נהדר את הסדרה.
סוף חצי טוב/רע-סוף שבו חלק נגמר טוב וחלק נגמר רע, למשל הגיבור הראשי מת אבל במעשה הזה הוא הציל את כל השאר (קוד גיאס, אקס טי וי, ואפשר גם להכליל את הסדרה הראשונה של פול מטאל אלכמיסט) או שהגיבור הצליח במשימה מסויימת ובאחרת נכשל.
ועל הסוף-לא-סוף כבר דיברתי...
אישית יש לי העדפה לסופים טובים אבל כמו שאמרתי-פה ושם יש סוף רע ששובה גם אותי, בד"כ כשהסוף לא מוצא חן בעיני/לא קיים אני הולכת לקרוא את המנגה בשביל לסיים לעצמי את העיניין. לא שתמיד זה הולך-הרבה פעמים המנגה גרועה כמו האנימה... אבל אני ממליצה לשמור על ראש פתוח אנשים ולנסות למצוא את הנקודה הטובה בכל סוף לכו תדעו אולי עוד תמצאו ניתוח פסיכולוגי מחוכם שם בסיום שיאיר על הכל וישנה את כל חווית הצפייה. מקווה שהבהרתי קצת בשבילכם על סופי אנימות.
הסוף.